פסק-דין בתיק ת"א 63390-06

תביעת פיצויים, לפי פקודת הנזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 עקב נפילה במדרכה שהינה בתחום שיפוטה של הנתבעת 1. התובע 2, המוסד לביטוח לאומי [להלן - המל"ל], תובע את שיבוב סך הגמלאות אשר שילם, ועתיד לשלם לתובע, בגין התאונה, כפי שיפורט להלן.

תמצית טיעוני התובע

1.                  התובע, יליד 27.3.48, נהג מונית במקצועו ובעיסוקו, הסיע ביום 17.10.03 נוסע, במוניתו, לבית הכנסת שברחוב חובבי ציון בפתח תקווה. כאשר הגיע ליעדו, יצא מן המונית ללוות הנוסע, כשהוא סוחב עבורו משלוח, ועלה בגרם המדרגות המובילות מן המדרכה הסמוכה לכביש, אל מדרכת הרחבה המצויה לפני בית הכנסת.

2.                  במהלך  חזרתו לעבר המונית, כך על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, ובעת שהתהלך ברחוב חובבי ציון, נתקל בבור במדרכה, מעד ונחבל קשות במרפק ויד שמאל, כתף שמאל ורגל שמאל [להלן - התאונה].

3.                  טוען התובע כי התאונה ארעה עקב מעשיה הרשלניים ו/או מחדליה של הנתבעת 1, אשר גרמה להימצאותו של מכשול בטיחותי במדרכה, לא התריעה בפניו ולא הביאה לתיקונו ו/או הסרתו.

4.                  לאחר קרות התאונה, פונה התובע למיון בית חולים השרון. צילום שבוצע לו הדגים פריקת מרפק שמאל, ושבר בראש רדיוס L בברך שמאל. ביום 20.10.03, ובהרדמה כללית, נותח התובע, בגין דיסלוקציה של המרפק. ביום 11.1.04, אושפז לביצוע שחזור סגור של המרפק, וביום 22.2.04 אושפז להוצאת תותבת וסנובקטומיה של המרפק.

5.                  התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה, התובע נבדק על ידי וועדות המל"ל ונכותו הצמיתה נקבעה בשיעור של 45% החל מיום 1.4.05.

6.                  התובע 2, תובע את שיפוי הסכומים ששילם וישלם לתובע 1, בגין התאונה, מאת הנתבעים.

טיעוני הנתבעות

7.                  הטענה העיקרית עליהן סומכות הנתבעות הינה, כי דין התביעה כנגדן להידחות, באשר המדובר בעדות יחיד מטעם התובע, שגרסותיו היו מלאות סתירות, וכי גרסתו לפיה נפל בבור במדרכה לא הוכחה.

8.                  הנתבעות סבורות היו, כי ככל שארעה תאונה, היה זאת עקב רשלנות החברה הקבלנית אשר במועד התאונה ביצעה ברחוב עבודות פיתוח. בשל כך, הגישו הן ביום 12.6.07 הודעת צד ג' כנגד קבלן הבניין מר יורם ששון, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד במדרכה שברחוב חובבי ציון, ואילו התובע מצידו לא טען כי כלל לא נפל במדרכה זו. מצופה היה ממנו, כך לטענתן, כי יתקן תביעתו ויטען נכונה, כי נפל במקום אחר ולא במדרכה כפי שטען בראשית הדרך, כך שלא תוגש לשווא הודעה כנגד אותו צד שלישי.

9.                  רק לאחר שהליכי הפשרה בין הצדדים לא צלחו, כך לטענת הנתבעות, שינה התובע גרסתו המקורית, לפיה טען לקיומו של בור במדרכה, ועבר לטענה לפיה מעד בבור הפעור לרוחב המרצפות, והמצוי בסמוך לקראת הירידה במדרגות. או אז התברר להן כי כלל אין המדובר בנפילה במדרכה, ואין המדובר בבור, כי אם בחריץ ברחבת בית הכנסת, שאין לו כל קשר לטענת הבור במדרכה. משכך, לא היה מנוס אלא לשחרר את צד ג', אשר עבד במקום מטעם הנתבעות, ונתבקש לעבוד רק במדרכות הרחוב ולא ברחבת בית הכנסת.

10.              הנתבעות סבורות כי טענותיו של התובע תמוהות ביותר, באשר לכל אורך הדרך טען כי נפל במדרכה ברחוב חובבי ציון, ולא אזכר כלל וכלל כי מדובר היה בנפילה במדרגות, כפי שלאחר מכן טען בעת עדותו בבית המשפט. ראייה לכך, לשיטתן, הינה תעודת חדר המיון, שם נכתב " נפל במדרכה בזמן עבודתו בדרך למונית".

11.              לטענת הנתבעות, לא יעלה על הדעת לקבל את טענת התובע לפיה החריץ במרצפת רחבת בית הכנסת הינו בור במדרכת הרחוב חובבי ציון. ממילא, כך לטענתן, סתימת החריץ נעשתה על ידי עמותת בית הכנסת הסמוך, שזירת התאונה משמשת לו לרחבה, ולא על ידי העירייה או צד ג' שעבד מטעמה במדרכה בלבד. ללמדך, לטענתן, כי אין להטיל עליהן כל חבות בגין האירוע הנטען.

דיון והכרעה

12.              בשל העובדה כי עדותו של התובע הינה עדות יחיד, ולא הובא כל עד מטעמו על מנת לחזק גרסתו ולתמוך בה, יש לבחון לפרטים את עדותו וגרסתו, כפי שהובאו ופורטו בכתבי טענותיו, תצהירו, ועדותו בפניי.

בכתב התביעה המתוקן הובאה הגרסה כדלקמן: "...במהלך חזרתו של התובע 1 למונית לאחר הורדת נוסע ומשלוח, בעת שהלך ברחוב חובבי ציון, נתקל בבור במדרכה, מעד ונחבל..."

בתחשיב הנזק מטעם התובע, חזר הוא על גרסתו, כפי שהובאה בכתב התביעה המתוקן כאמור לעיל.

בתצהיר תשובותיו לשאלון מטעם הנתבעות [נ/1], הובאה שוב גרסה זו: "אני זוכר את פרטי האירוע. בתאריך 17.10.03 במהלך חזרתי למונית לאחר הורדת נוסע ומשלוח, בעת שהלכתי ברחוב חובבי ציון, נתקלתי בבור במדרכה, מעדתי ונחבלתי באופן קשה..."